הורים ומחנכים רבים שואלים מתי יש לפנות לטיפול?

ילדים בעיקר הקטנים לא יודעים לבטא את מצוקותיהם במילים. מנגד, ילדים אינם מסתירים את מצוקתם! הם מאותתים לסביבה כל הזמן. ילדים 'מדברים' את מצוקתם בכל אמצעי שברשותם , בגוף, בהתנהגות ובתפקוד שלהם.
הורים המכירים היטב את ילדיהם יכולים להבחין בשינויים העוברים עליהם. בכל מקרה של שינוי קיצוני במצבו של הילד יש להיוועץ באיש מקצוע .

ישנם מספר תמרורי אזהרה שיכולים ללמד אותנו המבוגרים שהילד נמצא במצוקה ויש לפנות לטיפול:

• בכי רב וממושך- "הוא סתם בוכה". ילדים אינם 'סתם' בוכים. הם מספרים לנו בדרך הזו שמשהו מציק להם וזה לא בהכרח התסכול הספציפי הזה או האחר , אלא שזו דרכם לבטא את מצוקתם, בתגובה לתסכולים הקטנים ביותר .
• מצב רוח כללי ירוד- הילדים נראים חסרי חיות , עניין, סקרנות ושמחת חיים. רגרסיה התנהגותית- ילדים יגלו נסיגה באבני דרך שהושגו וחזרה לדפוסים פחות בשלים כדוגמת הרטבה או לכלוך בצואה, לאחר שנגמלו בהצלחה. לעיתים, יש הישנות של מציצת אצבע או דרישה לחזור לבקבוק של תינוקות לזמן ממושך. הופעת קשיי פרידה ילדים יכולים לבטא הצמדות להורים, רעד וסימני פחד לצד אדישות ופסיביות.
• החצנת התנהגות לא רצויה- יש ילדים הנוטים להחצין את תחושותיהם, דבר היכול לבוא לידי ביטוי בתזזיתיות יתר, נטייה להסתכסך עם ילדים, קושי בקבלת גבולות ומשמעת. ילדים יגלו סף תסכול נמוך, רגזנות והתפרצויות זעם סביב זוטות. לעיתים יש מעשים שנועדו להכעיס באופן מכוון כמו לשפוך במכוון את המיץ על הספה. לעיתים יבטאו במעשים לא מוסריים כמו שקרים וגניבות.
• הפנמה והסתגרות- יש ילדים שנוטים להפנמה, דבר שיכול להתבטא בעצב, התכנסות, חרדה, שתיקה וחוסר שיתוף. הסתגרות בחדר, התבודדות חברתית, התבודדות משפחתית. התרחקות והסתגרות כשכואב או כשכועסים וסירוב להתנחם אצל ההורים.
• "הכל טוב תמיד טוב"-ילד שאף פעם אינו מסוגל לבטא כעס או אי שביעות רצון. "ילד טוב" שעושה ככל יכולתו לרצות את המבוגרים ומשקיע אנרגיה נפשית רבה על מנת להצליח בכך, עשוי להיות במצב של חרדה גבוהה מתוך חשש שלא יוכל להתמיד בהתנהגות זו ובכך לאכזב את סביבתו.
• מיחושים גופניים- הופעה של תלונות גופניות או כאב פיזי מתמשך ללא ממצא בבירור רפואי. לא מדובר בהתחזות, הילד עשוי להרגיש כאב אמיתי, שמקורו לא גופני אלא רגשי. בכל מקרה יש לפנות תחילה לרופא ילדים לבירור.
• הופעה של פחדים- יש הופעה של פחדים שההורים מתקשים להבינם. לעיתים ילד יסרב להישאר בחדר לבד, ויתעקש על כך שמישהו יישאר איתו גם אם זה אחיו הקטן ממנו. דיווח על סיוטים וצורך שההורה יישאר לידו עד שיירדמו או מעבר למיטת ההורים.
• קשיים בתפקוד הלימודי- ירידה ביכולת הלימוד ובהישגים הלימודיים ,פגיעה בריכוז, ברצף החשיבה, חוסר שקט, סירוב ללכת לביה"ס או לגן באופן נשנה.
• קשיי שינה –פגיעה בשינה כמו קשיי הירדמות או יקיצות נשנות, סיוטים או "בריחה לשינה" .
• בעיות אכילה – בגיל הרך המצוקה יכולה לבוא לביטוי בעצירת התפתחות כמו חוסר עלייה במשקל ובגובה – כשל בשגשוג(Failure-to-thrive). בכל גיל יש לשים לב לשינויים בתיאבון ובמשקל (ירידה או עלייה). התקפי זלילה , הרעבה עצמית, הקאות יזומות או שימוש בחומרים משלשלים.
• סיכון ופגיעה עצמית -כמו הטחת הגוף ברצפה או בקיר, אמירות אובדניות והתנהגויות שמסכנות חיים כמו חציית כביש ללא הבחנה, טיפוס על מעקה גבוהה (לאחר שהוזהר והוסברה הסכנה).
אם ילד מראה את אחד מהסימנים הללו או אותות מצוקה אחרים לא כדאי לדחות את הטיפול ולחכות שהבעיה תעבור מעצמה, כי לרוב אין זה כך, אדרבא: הילד צובר פערים התפתחותיים לעומת בני גילו דבר שעלול בנוסף לגרום לתסכול רב, שישפיע לא רק על הילד אלא גם על האווירה בבית ועל הדינמיקה בין כל בני המשפחה.
הורים המתקשים להבחין בין מצוקה רגשית משמעותית לבין שלב התפתחותי כמו 'בריחה לשינה' שמתאפיינת בגיל ההתבגרות חשוב שיפנו לייעוץ ובירור.

בכל גיל ניתן להתחיל לטפל. בגיל הרך (מינקות ועד 3) הטיפול מתמקד בעיקר בהדרכת הורים או בטיפול דיאדי (ההורה והילד יחד). בגיל 4 ומעלה אפשר לטפל בילד עצמו בשילוב הדרכת הורים. הטיפול נעשה תוך שימוש במשחק, יצירה , תנועה, דרמה, סיפורים ושיחה.

בכתבה הבאה ב'ה נפרט כיצד נכון להורים ומחנכים להתייחס לילדים במגוון מצבים.
בברכת קיץ בריא
_____________________
ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית, מטפלת במבוגרים וילדים.
עוסקת בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים.
חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה. מרצה במכללה החרדית מבח"ר .